תרומת ביצית: להטיס ביציות או להשאיר את התהליך במעבדה אחת?

עבור זוגות ויחידים העוברים טיפולי פוריות, הדרך אל ההורות כוללת לא מעט החלטות. חלקן רפואיות, אחרות רגשיות או כלכליות, ורבות מהן קשורות דווקא לפרטים הלוגיסטיים שמאחורי הטיפול - פרטים שלא תמיד מדברים עליהם בתחילת הדרך.

בתהליכי תרומת ביצית, למשל, עולה שאלה משמעותית: היכן מתבצעים שלבי הטיפול השונים? האם השאיבה, ההפריה, גידול העוברים וההחזרה מתבצעים באותו מרכז רפואי ובאותה מעבדה, או שהביציות נשאבות במדינה אחת, מוקפאות ומוטסות למדינה אחרת, שבה ממשיכים את התהליך?

מנקודת המבט של המטופלת, ההבדל בין המסלולים לא תמיד נראה גדול. בשני המקרים מדובר בביציות מוקפאות ובתהליך רפואי מוכר. אבל מנקודת המבט של המעבדה, כל מעבר בין מדינות, צוותים ומערכות מוסיף לתהליך שלבים ומשתנים נוספים.

לכל תכנית תרומת ביצית יש כמובן יתרונות, מגבלות ושיקולים משלה, ואין מסלול אחד שמתאים לכולן. עם זאת, רופאי פוריות ואמבריולוגים רבים מדגישים את החשיבות של שמירה על רצף טיפולי ומעבדתי ככל האפשר. ביצוע שלבי ההפשרה, ההפריה, גידול העוברים וההחזרה באותו מרכז מאפשר לצמצם מעברים, לשמור על תנאים יציבים ולהפחית את החשיפה של הביציות לשינוע ולשינויים סביבתיים.

מדוע ביציות רגישות במיוחד?

ביצית אנושית היא תא גדול, מורכב ועדין. היא מכילה כמות גבוהה יחסית של מים ומבנים תאיים וכרומוזומליים שצריכים להישמר באופן מדויק כדי לאפשר הפריה תקינה והתפתחות של עובר.

בשונה מעובר שכבר החל להתחלק ומורכב ממספר תאים, ביצית לא מופרת היא עדיין תא יחיד. המשמעות היא שכל פגיעה בתא עלולה להשפיע על היכולת שלו לשרוד את ההפשרה, לעבור הפריה ולהמשיך להתפתח.

הקפאת ביציות נעשית כיום בדרך כלל באמצעות תהליך הנקרא ויטריפיקציה - הקפאה מהירה מאוד, שנועדה לצמצם היווצרות של גבישי קרח בתוך התא. מדובר בטכנולוגיה מתקדמת ומקובלת, ששיפרה משמעותית את האפשרות לשמור ביציות מוקפאות לאורך זמן.

עם זאת, גם כאשר הטכנולוגיה טובה, התוצאה תלויה במיומנות המעבדה, בפרוטוקול ההקפאה וההפשרה, באיכות הציוד ובשמירה על תנאים מדויקים לכל אורך הדרך.

כאשר הביציות מוקפאות במעבדה אחת ומופשרות במעבדה אחרת, נוסף לתהליך גם שלב של שינוע בינלאומי. הביציות מועברות במכלים ייעודיים השומרים על טמפרטורה נמוכה באמצעות חנקן, ועוברות לעיתים בין חברות שינוע, נמלי תעופה, נקודות מכס ומרכזים רפואיים שונים.

שינוע כזה הוא הליך רפואי ולוגיסטי שמבוצע ברחבי העולם, ובמקרים רבים הוא עובר בהצלחה. יחד עם זאת, כל מעבר מוסיף משתנה נוסף לתהליך: משך ההובלה, אופן הטיפול במכל, תנאי האחסון בדרך, תיעוד שרשרת השינוע וההתאמה בין שיטות העבודה של המעבדה המקפיאה והמעבדה המפשירה.

המטרה אינה לעורר חשש, אלא להבין שגם פרטים שנראים טכניים עשויים להיות משמעותיים כאשר עובדים עם תאים רגישים כל כך.

לא רק ההטסה: חשיבות ההתאמה בין המעבדות

גם כאשר הביציות מגיעות ליעדן בתנאים תקינים, עדיין קיימת חשיבות להתאמה בין המעבדה שבה הוקפאו לבין המעבדה שבה יופשרו.

מעבדות שונות עשויות לעבוד עם ציוד אחר, חומרי הקפאה והפשרה שונים, פרוטוקולים אחרים ומצעי גידול שונים. כל מעבדה פועלת על פי נהלים מקצועיים, אך כאשר התהליך מתחלק בין כמה מקומות, נדרשת העברה מדויקת של מידע ותיאום בין הצוותים.

הצוות שמפשיר את הביציות צריך לדעת באיזו שיטה הן הוקפאו, באילו חומרים נעשה שימוש, כיצד הן נשמרו ומה היה מצבן בעת ההקפאה. ככל שהמידע מלא יותר ושיתוף הפעולה בין המעבדות הדוק יותר, כך ניתן לשמור טוב יותר על רצף הטיפול.

כאשר כל השלבים מתבצעים באותו מערך, אין צורך לבצע את המעבר הזה בין שיטות עבודה, צוותים ומערכות תיעוד.

היתרון של רצף טיפולי תחת קורת גג אחת

כאשר הפשרת הביציות או השאיבה, ההפריה, גידול העוברים עד לשלב הבלסטוציסט - לרוב ביום החמישי - והחזרת העוברים מתבצעים באותו מרכז רפואי, התהליך כולו נשאר בתוך סביבה מעבדתית אחת.

הצוות האמבריולוגי מכיר את הביציות ואת העוברים כבר מהשלב הראשון. הוא יודע כיצד נראו הביציות לאחר ההפשרה, כיצד הגיבו להפריה ומה היה קצב ההתפתחות של כל עובר לאורך הימים.

המעקב הרציף מאפשר לצוות לראות את התהליך כתמונה שלמה, ולא רק לקבל חומר ביולוגי שהגיע ממקום אחר וללמוד אותו מאותה נקודה והלאה.

בנוסף, כל שלבי העבודה מתבצעים באמצעות אותם מכשירים, אינקובטורים, מערכות סינון אוויר, חומרי גידול ונהלי מעבדה. כך ניתן לשמור על תנאים יציבים יותר של טמפרטורה, לחות, רמות pH ואיכות אוויר - תנאים שיש להם חשיבות רבה להתפתחות העוברים.

גם פעולות שנראות קטנות, כמו מעבר של צלוחית מאינקובטור אחד לאחר או חשיפה קצרה לשינוי בטמפרטורה, נעשות במעבדות פוריות בזהירות רבה. ככל שמספר המעברים קטן יותר, כך קל יותר לצוות לשמור על סביבה עקבית ומבוקרת.

מהו שלב הבלסטוציסט, ולמה הוא משמעותי?

לאחר ההפריה, העובר מתחיל להתחלק ולעבור שלבים שונים של התפתחות. סביב היום החמישי הוא עשוי להגיע לשלב הנקרא בלסטוציסט.

בשלב זה העובר כבר מורכב מתאים רבים, והמעבדה יכולה לקבל מידע נוסף על קצב ההתפתחות שלו ועל המראה המורפולוגי שלו. לא כל ביצית מופרית תגיע לשלב הזה, ולכן גידול העוברים עד יום חמש הוא חלק משמעותי בתהליך הבחירה וההערכה המעבדתית.

כאשר העוברים גדלים באותה מעבדה מרגע ההפריה ועד לשלב הבלסטוציסט, הצוות יכול לעקוב באופן רציף אחר תהליך ההתפתחות. במקרים שבהם נעשה שימוש במערכות צילום רציף בתוך האינקובטור, ניתן לעיתים לקבל מידע נוסף על זמני החלוקה ועל הדינמיקה של התפתחות העובר - בלי להוציא אותו שוב ושוב מהסביבה המבוקרת.

חשוב לזכור שגם עובר שנראה איכותי במעבדה אינו מבטיח בהכרח הריון, ושאיכות מורפולוגית היא רק אחד הגורמים המשפיעים על הצלחת הטיפול. גיל התורמת, איכות הזרע, מצב הרחם, הנתונים הרפואיים של המטופלת וגורמים נוספים משפיעים גם הם על התוצאה.

ובכל זאת, לסביבה שבה הביציות מופרות והעוברים מתפתחים יש תפקיד חשוב בתוך המכלול.

מה אומרים מרכזי פוריות בעולם?

העדפה לרצף מעבדתי אינה רק שיקול לוגיסטי. מרכזי פוריות גדולים בעולם עוסקים לאורך שנים בשיפור סביבת המעבדה ובהפחתת משתנים שעלולים להשפיע על התפתחות העוברים.

במרכז הפוריות של אוניברסיטת קולומביה בארצות הברית, לדוגמה, מדגישים את החשיבות של אופטימיזציה של תנאי המעבדה. לפי נתונים שהוצגו על ידי המרכז, עוברים שגדלו ברצף באותה מעבדה הציגו שיעורי הגעה גבוהים יותר לשלב הבלסטוציסט בהשוואה למקרים שבהם הביציות או החומר הביולוגי הגיעו ממקורות חיצוניים.

גם רשת מרפאות הפוריות הבינלאומית IVI, שמקורה בספרד, מעודדת ככל האפשר יצירת עוברים במקום שבו נשאבו הביציות. לפי הגישה המוצגת על ידי הרשת, שימוש בביציות טריות, או בביציות שהוקפאו והופשרו באותו מערך מעבדתי, מאפשר שליטה רציפה יותר בתנאים כמו איכות האוויר, רמות ה־pH  ומצעי הגידול שבהם מתפתחים העוברים.

המשמעות אינה שכל שינוע של ביציות יוביל לפגיעה או שכל תהליך שמתבצע בכמה מדינות לא יכול להצליח. טיפולי פוריות המבוססים על שינוע ביציות ועוברים מתבצעים בכל העולם, ובמקרים רבים מובילים להריונות וללידות.

השאלה היא אילו משתנים ניתן לצמצם מראש, ואיזה מסלול מספק את התנאים המתאימים ביותר למקרה הרפואי והאישי של כל מטופלת.

אילו שאלות כדאי לשאול לפני בחירת מסלול?

בתהליך תרומת ביצית יש לעיתים נטייה להתמקד בעיקר בפרופיל התורמת, במספר הביציות המובטח או בעלות התוכנית. אלה נושאים חשובים, אבל כדאי להבין גם מה קורה מאחורי הקלעים של המעבדה.

לפני שבוחרים תכנית, אפשר לשאול:

• היכן מתבצעת שאיבת הביציות?

• האם מדובר בביציות טריות או מוקפאות?

• האם הביציות נשלחות ממדינה למדינה לפני ההפריה?

• מי אחראי על השינוע, וכיצד מתועדת שרשרת ההובלה?

• האם המעבדה שמפשירה את הביציות מכירה ועובדת עם פרוטוקול ההקפאה שבו נעשה שימוש?

• היכן מתבצעת ההפריה?

• באיזו מעבדה גדלים העוברים עד ליום החמישי?

• מי הצוות האמבריולוגי שעוקב אחר התפתחותם?

• האם העוברים נשארים באותה מעבדה עד למועד ההחזרה?

• מה בדיוק כוללת ההתחייבות של התוכנית, ומה קורה כאשר ביציות אינן שורדות את ההפשרה או אינן מופרות?

• אילו נתונים רפואיים ומעבדתיים מקבלים בסיום התהליך?

מותר ורצוי לבקש תשובות ברורות. לא צריך להיות אמבריולוגית כדי להבין את הדרך שהביציות והעוברים עוברים, ומטופלות זכאיות לדעת מי מטפל בהם, היכן ובאילו תנאים.

תהליך תרומת הביצית של ״טל החיים״

בתוכנית תרומת הביצית של ״טל החיים״, החזרת העוברים מתבצעת בקפריסין היוונית, במרכז הרפואי ובמעבדה שבהם נוצרו העוברים.

הביציות אינן מוטסות לאחר השאיבה למדינה אחרת לצורך ההפריה. שלבי ההפריה, גידול העוברים עד ליום החמישי וההחזרה נשארים תחת אותה מעטפת רפואית ומעבדתית.

רצף זה מאפשר לצוות לעקוב אחר תהליך התפתחות העוברים מראשיתו, ולצמצם את מספר המעברים והגורמים המעורבים בדרך. בהתאם למסלול שנבחר ולתנאיו, התוכנית כוללת התחייבות לאספקת עוברים שהתפתחו עד ליום החמישי.

התהליך כולל גם ליווי צמוד של רופאים ישראלים, תוכניות המרכזות את המרכיבים הרפואיים והלוגיסטיים, ומאגר תורמות ממדינות שונות באירופה.

בסופו של דבר, חשוב להכיר את הדרך כולה

בתהליכי פוריות אין דרך נטולת אי־ודאות, וגם המעבדה המתקדמת ביותר אינה יכולה להבטיח מראש הריון. אבל אפשר לקבל החלטות מתוך ידע, לשאול את השאלות הנכונות ולבחון לא רק את היעד הסופי, אלא גם את הדרך שמובילה אליו.

כאשר בוחנים תכנית לתרומת ביצית, כדאי להבין היכן מתבצע כל שלב, כמה פעמים הביציות והעוברים מועברים, מי הצוות שמטפל בהם ומהי רמת הרצף בין החלקים השונים של התהליך.

פגישת הסבר מקצועית יכולה לעזור לעשות סדר, להבין את ההבדלים בין המסלולים ולבחון מה מתאים לנתונים הרפואיים, לצרכים ולתחושת הביטחון שלכן; לא מתוך לחץ לקבל החלטה מיד, אלא מתוך האפשרות לעצור, לברר ולבחור בדרך שמרגישה נכונה ומובנת יותר. מוזמנים לפגישת הכרות והסבר ללא התחייבות לקבלת המידע הכולל.

המידע בכתבה הוא כללי ואינו מחליף ייעוץ רפואי אישי עם הרופא או הרופאה המטפלים.