ההורות מתחילה הרבה לפני הלידה

על היכולת, האמונה והאינטואיציה שנבנים בתוככם במסע להורות

כשאנחנו חושבים על הרגע שבו מתחילה ההורות, רובנו מדמיינים את הלידה, את המפגש הראשון עם התינוק, את המבט המתרגש בחדר הלידה או את הפעם הראשונה שנחזיק את היצור הקטן והרך הזה בידיים.

אבל לאורך השנים, בליווי משפחות בתקופה הרגישה שאחרי הלידה, למדתי שהורות אמיתית מתחילה הרבה קודם, שכן ההורות היא לא רק הרגע בו פוגשים את התינוק.

הדבר נכון במיוחד בקרב משפחות שעוברות מסע פוריות.

ההורות מתחילה ברגע שבו נולד הרצון העמוק להיות הורה. היא ממשיכה דרך קבלת החלטות מורכבות, התמודדויות יומיומיות עם חוסר ודאות קיצוני, המתנה מורטת עצבים, תקווה ענקית, אכזבות כואבות, ולעיתים - דרך ארוכה ומפותלת שלא תמיד נראית כפי שדמיינו בתחילה.

הורים רבים מגיעים אליי לאחר הלידה בתחושה שרק עכשיו, כשהתינוק בבית, הם עומדים להתחיל ללמוד איך להיות הורים. לא פעם אני מוצאת את עצמי עוצרת ומזכירה להם דבר יקר ערך - חלק גדול מהיכולות, מהחוסן ומהכלים שהם יצטרכו כהורים כבר נבנו בתוכם לאורך הדרך, וביניהם:

היכולת להחזיק תקווה גם כשהכול מסביב מעורפל.

היכולת לקבל החלטות קשות מתוך אהבה ודאגה למישהו שעדיין לא פגשו.

היכולת לאסוף את עצמך ולהמשיך לצעוד קדימה גם כשיש פחד, עייפות או חוסר ודאות.

כל אלה הם לא רק "שלבים בטיפול". הם אבני היסוד של ההורות שלכם.

האינטואיציה ההורית שלכם נבנית כבר עכשיו

במהלך הדרך, אתם מקבלים אינספור עצות, קוראים מידע, ומנווטים בתוך מערכת רפואית עמוסה. לפעמים, מרוב פרוטוקולים, בדיקות ותאריכים, אתם מתקשים לשמוע את הקול שלכם.

אבל אחד הדברים המרתקים שאני מבחינה בהם, הוא שהמסוגלות ההורית שלכם לא מופיעה ביום אחד בחדר הלידה. היא נבנית בהדרגה, ממש ברגעים אלו.

למעשה, אחד הדברים שאני רואה שוב ושוב אחרי הלידה הוא שהורים שסומכים על עצמם, על התחושות שלהם ועל היכולת שלהם לקבל החלטות עבור המשפחה שלהם, מגיעים להורות עם עוגן פנימי משמעותי גם כשהדרך החדשה מלאה בשאלות.

האינטואיציה הזו נמצאת שם כשאתם בוחרים להקשיב ללב שלכם בתוך התהליך הרפואי. היא באה לידי ביטוי כשאתם מחפשים ובוחרים את הרופא הספציפי שאתם מתחברים אליו, לרוח שלו ולידע שלו. הבחירה הזו -להבין למי להקשיב, איזו דרך נכונה עבורכם ומיהו איש המקצוע שיכוון אתכם  היא כבר בחירה הורית מובהקת. זו היכולת שלכם לסמוך על עצמכם ולדעת מה נכון עבור המשפחה שלכם ועבור הילד או הילדה שאתם כל כך מחכים להם.

אני פוגשת משפחות שהגיעו להורות בדרכים שונות - דרך טיפולים ממושכים, תרומת ביצית או זרע, פונדקאות, הורות יחידנית או הורות משותפת. אף על פי  שהמסלולים שונים, יש קו אחד שמחבר בין כולם: ההורות לא התחילה בבכי הראשון של התינוק. היא הייתה שם קודם, לפעמים בשקט, לפעמים בכאב, לפעמים בציפייה דרוכה, אבל היא הייתה שם.

רגע עצרו ושאלו את עצמכם

דווקא משום שהמסע הזה דורש כל כך הרבה אנרגיה טכנית ורפואית, אני מזמינה אתכם לעצור לרגע את המרוץ. קחו זמן לשיחה שקטה, פתוחה וכנה יחד כזוג, או כל אחד מול עצמו - ונסו לשאול את עצמכם שאלות שנוגעות לעתיד שלכם, אבל רלוונטיות כבר לעכשיו:

• איזה הורה אני רוצה להיות? לא איזה הורה מושלם שמצליח בהכול, אלא איזה הורה אני רוצה להיות עבור הילד שלי? האם חשוב לי להיות הורה קשוב? הורה שמאפשר מקום לרגשות?

• מה אנחנו צריכים זה מזה? מה אני צריך/ה מבן או בת הזוג שלי כשקשה לי עכשיו בתהליך, ואיך נרצה לתמוך זה בזה בהמשך, כהורים, גם כשנהיה עייפים?

• מיהו מעגל התמיכה שלנו? מיהם האנשים סביבנו – בני משפחה, חברים או אנשי מקצוע – שאנחנו באמת סומכים עליהם, ויכולים לתמוך בנו פיזית ורגשית?

• 
  

אלו שאלות שאין שום סיבה לחכות ללידה כדי להתחיל לחשוב עליהן. השיח הזה ותיאום הציפיות, הם חלק בלתי נפרד מההכנה האמיתית להורות.

אם אתם נמצאים היום בעיצומו של המסע, אני רוצה להזכיר לכם: יכול להיות שאתם עדיין מחכים לילד שלכם, אבל במקביל, אתם כבר לומדים לאהוב, לדאוג, לבחור ולקוות עבורו. במובנים רבים, אתם כבר עושים את הצעדים הראשונים בהורות שלכם. זה תהליך עמוק, משמעותי ומרגש לא פחות.

אם הכתבה הזו פגשה אתכם במקום אישי, עוררה מחשבה או העלתה שאלות, אשמח להיות חלק מהשיח. לפעמים עצם השיתוף, ההתלבטות או השאלה הקטנה הם התחלה של דרך חדשה.